<h1>פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר</h1>
<h2>דף י.</h2>
לפעמים שיחיד או צבור מתענים אחר ימים טובים. או על מקרים, מתענים שני וחמשי ושני. או עד זמן שקבעו. או לפעמים ג' ימים רצופין. וגם יש עושין באדר שלש תעניות קודם הפורים כמו שעשתה אסתר בחדש ניסן. ולא היו רצופין ממש זה אחר זה, דאמ' במדרש תלים. צומו עלי שלשת ימים אל תאכלו ואל תשתו לילה ויום, לא היו מתענין רצופין לילה ויום, אלא מפסיקין מבעוד יום, ולמה שלשה ימים, לפי שאין הקב"ה מניח הצדיקים יותר משלשה ימים. וכן וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו.
<h2>דף יג:</h2>
מתפלל בתוך שמנה עשרה תפלת עננו, עננו ה' עננו ע"ש שאמר אליהו ונענה. ביום צום התענית הזה ע"ש הלא צום אבחרהו. ומן הדין היה לומר ביום צום הזה. אלא צום כפור שהוא מן התורה נקרא צום לבד, אבל כל השאר שהם קבלה אנו אומרים צום התענית. לומר כי לשם ענוי קבלנו אותם. ויש אומרים ביום התענית הזה ואינם אומרים צום. ונראה לי כי צומות נקראו כל המתענה על המקרים שעברו, והמתענה על הבא נקרא תענית. וזהו דכתוב דברי הצומות. ואמרי' בירושלמי סוף פרק במה בהמה והשחירו פניו מפני הצומות והתעניות. כי בצרה גדולה אנחנו, כן הוא בעזרא ובצרה גדולה אנחנו. אל תפן לרשענו ע"ש דכתוב אל תפן אל קשי העם הזה אל רשעו ואל חטאתו. ואל תסתר פניך ממנו דכתוב אל תסתר פניך ואל תעלם אזנך לרוחתי ולשועתי, משמוע בקשתנו אשר בקשה אסתר לשון תחנון. היה נא קרוב לשועתנו ע"ש ושועתי לפניך תבא. וכן אל תעלם אזנך לרוחתי לשועתי. וכן היערוך שועך לא בצר. ומכאן דרשי' [סנהדרין מ"ד ע"ב] לעולם יקדים אדם תפלה לצרה. טרם נקרא ואתה תענה, שנא' והיה טרם יקראו ואני אענה. כי אתה שומע תפלת כל פה ע"ש שומע תפלה עדיך כל בשר יבאו. ורוב העולם אין אומרים כל פה. בא"י שומע תפלה.
<h2>דף טו.</h2>
ואם אמר עניות כגון בתעניות שאומרים סליחות, או בין ראש השנה ויום הכפורים ואומר מי שענה לשמואל במצפה, מי שענה דוד ושלמה בנו בירושלים הוא יעננו. וכן אומרים כלם מי שענה לפלוני באותו מקום הוא יעננו, ואין אנו אומרים מי שענה לפלוני בסתם. דאמ' בתנחומא [האזינו ד'] ענה לשמואל במצפה דכתיב ויצעק שמואל במצפה ויענהו ה'. חזר ולא ענהו דכת' ויאמר ה' אל שמואל עד מתי אתה מתאבל אל שאול ואני מאסתיו. ענה לדוד דכתוב דרשתי את ה' וענני. דכתיב ויצא דוד וכו' ולן ושכב ארצה גם הבן הילוד לך מות ימות. גם אומר מי שענה לעלי ברמה. ותימה היכן מצינו שענהו ברמה. וזהו הטעם לפי שהתפלל עלי על חנה שתתעבר ברמה שהוא מקומה. דכתוב ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן שלתך אשר שאלת ממנו. וכתוב מיד וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה, וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה'. וגם עלי היה יודע שלא יבא עליה עד שובם הרמתה. וזהו שאמר תחלה לך לשלום. ומהתם נפקי לן דאכסני אסור בתשמיש המטה. [כתובות ס"ה ע"א].
<h2>דף טו:</h2>
ומן הדין היה לנו להתחיל תענית בחמשי. כיון שעלה משה תחלה בחמשי, אבל מתחילים אנו בשני לפי שירידה אחרונה היתה לרצון והיתה בשני. ולשון תענית הוא ארמית. ותרגום קראו צום, גזרו תענית.
<h2>דף טז.</h2>
ויש אומרים מיושב מכניסי רחמים הכניסו רחמנו. ואפשר הוא לעשותן, שאף למתים מבקשים אנו שיבקשו רחמים עלינו כדאמרינן בתענית. ולכך היו הולכים בתענית צבור לבית הקברות. ולמעלה הבאנו האגדה גבי וקבל ברחמים את תפלותינו. שהמלאכים מכניסים התפלה עד למחיצתו והקב"ה בא ומקבלה משם. מכלל שהמלאכים מכניסים התפלה. ונראה נמי בשבת אין מתפללין בלשון ארמי לפי שאין מלאכי השרת מכירין אותו לשון ארמי [שבת י"ב ע"ב]. ודעות חלוקות הן, שהרי לא מצינו בכל המקרא בצרות ישראל שהנביאים בקשו רחמים למלאכים ולמתים לבקש רחמים עבורם. רק שהיו הולכים לחסידים שבדורם להתפלל עליהם. ואע"פ שמצינו קצת הגדות שמורים על זה כגון ההיא דכלב דאמרינן [סוטה ל"ד ע"ב] שנשתטח על קברי אבות וכו' יש לפרשם בענין אחר. ואפילו על דרך פשטם יש לחלוק בין המתים והמלאכים שהצדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים, אבל אל המלאכים אין ראוי לעשות דלא ליתי למטעי בתרווייהו. ובודאי הלא התפלה קרויה עבודה כדא' אלהך די אנת פלח ליה הוא ישזבינך, וכי יש פולחן בבבל וכו' וכתוב זובח [ל]אלהים יחרם בלתי לה' לבדו. ואין ספק שאסור לזבוח לשום מלאך כדי שיבקש הוא רחמים עליו. לכך יש לפרש כי כשאומר מכניסי רחמים וכו' כנגד חסידי הדור אנו אומרים שירבו תחנונים ותפלות לפני המקום להגן על דורן שהם חייבים על זה, כמו שמצינו שהיה נענש הכהן הגדול כשאינו מבקש רחמים על דורו [מכות י"א ע"א]. וכמו כן הזכרנו בפיוטים האמורים קודם לכן במקראות האמורים על התשובה, ואחר כך אנו מזהירין החסידים לבקש רחמים על דורם. ועל כונה זו ראוי לומר מכניסי רחמים וכיוצא בזה שיתן דעתו על זה, והשם יצילנו משגיאה. ולכך אומרים בתענית שעומדין כולן ואומרים עשה למען שמך עשה למען משיחך דאמ' בפרקי נחמות אמר שמואל כל האומר ד' דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה. עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען משיח צדקך עשה למענך אם לא למעננו.
ומה שאנו אומרים מכניסי רחמים הכניסו רחמינו ואנו אומרים השתדלו וקרבו תפלה ובקשה, מכלל שאנו אומרים להם שיבקשו רחמים עלינו. וכן אנו אומרים בתענית שאנו אומרים למתי בית הקברות בקשו עלינו רחמים. ר"ל שאנו אומרים להם תחנה ובקשה לפניו שיקבל תפלותינו שהתפללנו כבר. ולכך אנו אומרים מכניסי רחמים בסוף התפלה. וכן בבית הקברות יתפלל תפלה להקב"ה, ואח"כ יאמר למתים התפללו לפניו שיקבל תפלותינו. או מה שהתפללנו כבר. אבל אסור לומר למלאכים תחלת דבר בקשו עלינו רחמים על דבר זה אם לא בקש תחלה להקב"ה על אותו דבר. והיינו דאמ' בירושלמי [ברכות פ"א ה"א] דשל ברכות בשר ודם יש לו פטרון, אם באת לו עת צרה אינו נכנס אצלו פתאום, אלא הולך ועומד לו על פתח חצרו של פטרונו והוא קורא לעבדו או לבן ביתו והם אומרין לו איש פלוני עומד בחוץ. אבל הקב"ה אינו כן, אלא אומר הקב"ה אם באת לך צרה לא תצרח למיכאל ולא לגבריאל דיענון לך אלא לי צווח ואני עני לך. הדא הוא דכתיב והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט. וטוב מזה שלא יצעק אדם אלא לשם. ואגדה זו מוכחת על זה. והארכנו בה למעלה במקום אחר.
<h2>דף כד.</h2>
ומה שאנו מבדילין בבית הכנסת, לצורך העניים הוא, ועם כל זה אנו מברכין אחר כך בביתינו זהו דאמרינן בתנחומא [תצוה ט"ו] שמן וקטרת ישמח לב, אמר הקב"ה לישראל מכלכם אין לי אלא כהן גדול שנמשח בשמן המשחה שנאמר ויבדל אהרן להקדישו כקדש הקדשים, ואני שמח בו, וקטרת אלו ישראל שאני שמח בו, אמר הקב"ה, מכל הקרבנות שאתם מקריבין אין חביב עלי כקטורת. תדע שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל. החטאת על חטא, וכן האשם והעולה על הרהור הלב, השלמים לכפרה על עשה, והקטרת אינה בא על חטא ולא על עון אלא על השמחה. וכן אמר הקב"ה מכל קרבנותם של ישראל איני רוצה אלא הריח. וכאלו אכלתי ושתיתי. שנא' את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי. תדע שהרי מזבח העולה היה לקרבנות והיה נתון בחוץ, ומזבח הקטרת שהוא לריח נחוח בפנים. לפיכך נאמר למטה ועשית מזבח מקטר קטרת.
<h2>דף כח:</h2>
ומברכין ליל הפסח ובכל הימים שאומרים הלל, לקרוא את ההלל, ולגמור את ההלל בימים שגומרים ההלל. ולשון זה קשה קצת. שהרי נמי כשקורין אותו גומרין את ההלל [שאומ' גמר ההלל] אלא שמדלגין באמצע. ומה שייך לשון גומרין על מה שבאמצע. [ולשון לקרוא בשביל שמדלגין מה שבאמצע]. ויש לפרש כי לגמור אינו ר"ל לסיים, אלא להללו שלא יהיה בו פרט וכן לאל גומר עלי, כולל עלי כל טובתו בלא פרט, וכן כללו יפיך ר"ל גמרו. נמצא תיבה של כל משמשת לשני ענינים אלו. וכן תרגם אונקלוס לבושי מכלל לבישי דגמר.
<h2>דף ל.</h2>
בתשעה באב אומרים, רחם ה' אלהינו ע"ש כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו. ועל ישראל דכתיב ובחסד עולם רחמתיך. ועל ירושלים ע"ש קומי ירושלים התפתחי מוסרי צוארך. נחם ה' אלהינו ע"ש נחמו נחמו עמי וגו' דברו על לב ירושלים וקראו אליה. ונחמה קורא מדת רחמנות שהרי מיצר על האבלה. ועוד כתוב אתה תקום תרחם ציון תבנה חומות ירושלים. העיר האבלה ע"ש ואבליו ינחם. והשוממה ע"ש דכתוב כי רבים בני שוממה מבני בעולה. והחריבה דכתוב נחם ה' כל חרבותיה. והיא יושבת וראשה חפוי ע"ש אבל וחפוי ראש, כאשה עקרה לא ילדה. דכתוב רני עקרה לא ילדה. ויבלעוה, דכתב בלע ה' לא חמל. לגיונות חיילות בלשון תלמוד לגיון של מלך. וגם בהיכלות כן. ויירשוה עובדי פסילים ע"ש שהעמידו צלם בהיכל. וכתוב יבושו עובדי פסל ע"ש שירשוה ישראל אמ' ויירשהו עובדי פסילים. וע"ש דכתוב ויירשו רעי גוים בתיהם ונחלו מקדשיכם. ועוד כתוב מדוע ירש מלכם את גד, ויטילו את עמך ישראל לחרב ע"ש מדוע הוטלו הוא וזרעו, ר"ל יהיו מושלכים בחוצות ירושלים. והרב ר' משה כתב ויהיו נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים פסוק שלם הוא. על כן ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה. פסוק שלם הוא. לבי לבי על חלליהם. ע"ש קירות לבי הומה לי, לא אחרים. וזהו שאמר לבי שני פעמים, ועוד כפלו לפי שרצה לומר כמו כן מעי מעי, ברישא דקרא מעי מעי אוחילה, וסמך לב ועין יחד, ע"ש על זה היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו. על חלליהם דכת' על חללי בת עמי. על הרוגיהם. דכתוב בהו הרוגי מות. כי אתה ה' באש הצתה [דכת'] ויצת אש בציון ובאש אתה עתיד לבנותה דכת' ואני אהיה לה חומת אש סביב. בא"י בונה ירושלים. דכת' בונה ירושלים. ויש שמסיימין מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים.
